הסיפור של שבות רחל
מתוך כאב נולד חזון
ביום כ"א במרחשוון תשנ"ב (נובמבר 1991), התרחש פיגוע קטלני בצומת תפוח שהותיר את הקהילה בשילה בשכול עמוק.באוטובוס שיצא מהיישוב שילה נהרגו רחלה דרוק, תושבת שילה, והנהג יצחק רופא. חמישה מנוסעי האוטובוס נפצעו.
בישיבת ההסדר בשילה התכנסו הרב ברום ותלמידיו, זמביש, חיים פוגל מ"אמנה", פנחס ולרשטיין מהמועצה האזורית "מטה בנימין" ועוד. ההחלטה הייתה ברורה ונחושה: הקמת יישוב חדש כתגובה ראויה לטרור.
רגעים מכריעים – העלייה על הקרקע
בשונה מיישובים אחרים שעברו תהליכי תכנון ארוכים, כאן הכל היה ספונטני ודחוף. אנשי "מנופי בן-יהודה" יצאו במשאיות עם קרוואנים וסללו דרך עפר חדשה למקום שלא היה נגיש עד אז. ברגע שהצבא עצר את המשאיות, התקבלה ההכרעה הגורלית – פה יונחו הקרוונים, וכך נקבע המקום של היישוב החדש.
היישוב נשאר במקום.
"שבות רחל" – שם שמשלב זיכרון ותקווה
תחילה נקרא היישוב "מצפה רחל" לזכרה של רחלה דרוק ז"ל. לאחר התייעצות עם אבשלום קור, נבחר השם "שבות רחל" – שם משמעותי ומרגש שמזכיר הן את החברה הטובה שנרצחה בדרך והן את רחל אמנו, ומגשים את הפסוק "יש תקווה לאחריתך ושבו בנים לגבולם".
החורף הראשון – חוסן וסולידריות
החורף הראשון היה קשה במיוחד. הגנרטור הקטן התקלקל שוב ושוב, והקור פקד את הקרוואנים הצפופים. יוסי שוקר ז"ל וחיים כהן לא השלימו עם המצב – הם ערכו הפגנה מול ביתו של פנחס ולרשטיין וישנו בחוץ בשקי שינה עד שהגיע גנרטור חדש.
גם הדרך ליישוב הייתה קשה ואחד ממייסדי היישוב, גיל ברטמן, עשה הסעות והביא משלוחים מהמכולת ברכב ש"אמנה" העמידה לרשות תושבי היישוב.
בסולידריות מדהימה, אנשי שילה הצטרפו לתפילות בשבת, השתתפו בתורניות השמירה ועזרו בכל התחומים. לאחר שנה זכה המקום לאישור רשמי והפך ליישוב עצמאי.
בניית יישוב עצמאי
72 יחידות דיור שהוקצו מלכתחילה לשילה הועברו לשבות רחל. היתר הבנייה ניתן בראשית שנות ה-90 והבתים הספיקו להיבנות לפני עליית ממשלת רבין לשלטון והקפאות הבניה.
יוסי שוקר ז"ל פעל בנחישות למען כביש גישה ישיר ליישוב. למרות התנגדות ראשונית של אנשים שטענו שאין צורך בכביש נפרד, הוא לא וויתר. יוסי פנה לזמביש, פרש מפה וסימן את התוואי עליה. זמביש אמר "בשביל זה נצטרך לעשות פיצוצים". יוסי בלי להניד עפעף אמר: "אז תעשו" ואכן נסלל הכביש.
כיום הכביש לשבות רחל מאפשר את המעבר גם לגבעות גוש שילה ולציר אלון – עדות לנחישותו ולחזונותיו של איש שלא פחד לחלום גדול.
שבות רחל היום – קהילה פורחת
מהקרוואנים הראשונים באותו חורף קשה של 1991, הפך שבות רחל לקהילה פורחת ומשגשגת, המונה 150 משפחות שמצאו כאן לא רק בית, אלא קהילה אמיתית.
- שני בתי כנסת המשרתים את הקהילה המגוונת ומהווים מרכזי חיים רוחניים ותרבותיים
- שני גני ילדים שמחנכים את הדור הבא בערכים של חיבור לארץ ולמסורת
- פרויקטים נוספים בתכנון לחיזוק התשתיות והקהילה: מרכז מסחרי, בית ספר ועוד!
היום, יותר מ-30 שנה לאחר ההקמה, שמואל אשכנזי,חיים כהן וגיל ברטמן עדיין קוראים לשבות רחל "בית" – עדות חיה לחזון שהתגשם ולקהילה שנבנתה מתוך נחישות ואמונה.
זיכרון וחזון
יוסי שוקר ז"ל, שהיה מהדמויות המרכזיות בהקמת היישוב ופעל בנחישות למען כביש הגישה, נהרג בתאונת עבודה. זכרו נצור בלבבות התושבים כסמל לנחישות ולמסירות למען הקהילה. הוא לימד אותנו שחזונות הופכים למציאות כשיש אנשים מוכנים לפעול למענם.
מבט לעתיד
שבות רחל ממשיכה לגדול ולהתפתח. מיישוב שנולד מתוך כאב, הוא הפך לסמל של תקומה יהודית ושל הכוח שבקהילה מגובשת. כל משפחה חדשה שמצטרפת ליישוב הופכת לחלק מהסיפור הגדול הזה – סיפור של אנשים שבחרו לבנות ולא להיכנע, ליצור ולא להיהרס.
היישוב מייצג את רוח ההתיישבות הספונטנית של שנות ה-90, אבל גם משהו עמוק יותר – את הכוח של עם שיודע להפוך טרגדיה לתקומה, כאב לחזון, ואובדן לבנייה חדשה.